העליה למירון, לקבר הרשב"י, מקובלת בישראל מזה מאות רבות בשנים בקרב יהודי הגליל ואף תושבי חברון וירושלים הצטרפו אליה, כאשר מפעם לפעם העלייה מקבלת חיזוק רוחני בדמות גדולי הדורות שפקדו את המקום וערכו בו תיקונים על פי סודות הקבלה.
אחד ממחדשי העלייה לציון הרשב"י במירון, היה כידוע האר"י הקדוש, רבינו יצחק לוריא מצפת, ממפיצי תורת הסוד בישראל, אשר התגורר בצפת עם תלמידיו שכונו: גורי האר"י ומרבה היה לפקוד את קבר הרשב"י במירון, כחלק מגילויי סודות הקבלה שהביא לעולם.
בעקבות חידוש העלייה לקבר הרשב"י במירון, התעוררה התנגדות מצד חלק מרבני צפת, אך רבינו האר"י הקדוש המשיך לתמוך בכך עד שהדבר הפך למנהג נפוץ בישראל.
תלמידו הגדול רבינו חיים וויטאל גילה כי רבו האר"י הקדוש גילה בקרב תלמידיו מי היה ניצוץ מנשמות תלמידי הרשב"י והוא עצמו האר"י היה בבחינת הרשב"י שגילה את הזוהר ובא האר"י על מקומו כשגילה את סודות הקבלה לתלמידיו אחריו.
באחד ממסעותיו של האר"י הקדוש למירון, עצר האר"י בפתח מערת ה'אידרא רבא', בו עסק הרשב"י בגילויי הזוהר הקדוש, התיישב על מקום הרשב"י והושיב את תלמידיו במקום תלמידי הרשב"י, כל אחד לפי שורש נשמתו, כשאת תלמידו רבי חיים וויטאל הוא מושיב על מקום רבי אלעזר.
במעמד נשגב זה פתח האר"י וגילה להם סודות קבלה על פי תורת הרשב"י ולפי עדות תלמידו רבי חיים וויטאל בערה אש גדולה סביבם כפי שאירע עם רשב"י עצמו.
באותו מעמד, אמר להם האר"י: "דעו לכם שהאש הסובבת אותנו היא עדות להופעתו של הרשב"י ונשמות כל הצדיקים עם מלאכי השרת שבאו לשמוע אותנו"…
פעם אחת בהילולת ל"ג בעומר עלה האר"י הקדוש ותלמידיו לציון הקדוש והיו רוקדים ושרים לכבוד ההילולא. רבי אליעזר אזכרי שהיה מסתיר את עצמו, לבש בגדים פשוטים ולא הצטרף לריקוד של בני החבורה הקדושה, אלא רקד בנפרד בפני עצמו אחוז דביקות. לפתע פתאום עזב האר"י את תלמידיו הקדושים ופנה לרקוד ריקוד יחיד, עם רבי אליעזר אזכרי.
לאחר סיום הריקוד, נענה האר"י ואמר להם: "הלא אם התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי רקד עמו ביחידות ואני הצעיר לא יהיה לי לכבוד לרקוד עימו"?
בזה גילה להם האר"י שרבי שמעון בר יוחאי בעצמו נמצא בהילולא שלו והצדיקים הגדולים כמו רבי אלעזר אזכרי זוכים לרקוד עמו ביחידות.
במנהגי האר"י ותלמידיו, ממשיכים כל בית ישראל בימינו לפקוד את קבר הרשב"י במירון ולקחת חלק בשמחה העצומה והריקודים העילאיים המתקיימים בחצר הרשב"י לכבוד יומא דהילולא קדישא.