ההשתתפות בהילולא בל"ג בעומר על קבר הרשב"י במירון, נחשבה בקרב צדיקי הדורות כמעמד עילאי נשגב, אשר רבים חרדו להשתתף בו, אם בתפילה נרגשת בפנים המערה ואם בריקודי השמחה שבחצר המערה ואף לאורך הדרך הרבו בדברי התעוררות לכבוד הרשב"י.
אודות רבינו חיים בן עטר, בעל ה'אור החיים' הקדוש, מקובל כי כל סדר עלייתו למירון היתה מסכת של דביקות והתעוררות נפלאה לכבודו של הרשב"י מתוך דחילו ורחימו.
כך מסופר כי את כל הדרך מצפת למירון לקראת ההילולא בל"ג בעומר הוא עשה כשהוא רכוב על החמור ועוסק בסתרי תורה.
אך משהתקרב סמוך למירון ירד מעל החמור ולהפתעת כל הנוכחים, החל מטפס בידיו ורגליו על הקרקע במעלה ההר תוך שהוא צועק בקול:
"איך אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת? קודשא בריך הוא וכל פמליא של מעלה כאן וכל נשמות הצדיקים כאן"…
בדבריו גילה כי ביום ההילולא בל"ג בעומר, כל פמליא של מעלה וכל נשמות הצדיקים באים להשתתף בשמחת הרשב"י ונוטלים חלק בשמחתו הנשגבה.
ואכן, כפי המסופר, לאחר מכן, בהגיעו לציון הקדוש בהילולא קדישא ל"ג בעומר, האירו פני ה'אור החיים' באור יקרות ושמחה עילאית, באמרו היום זה יום שמחתו ובשמחה זו עלינו לשמוח כולנו.
בדרכו זו נוהגים כל בית ישראל, לקחת חלק בהילולת הרשב"י עד ימינו אלה, בתפילה בפנים המערה ובשמחת הריקודים בחצר המערה, לזכות התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו.
