ימי מלחמת השחרור, שנת תש"ח (1948). חיילי חטיבה שבע, שלחמו באזור הצפון, נערכו לכיבוש הכפר הערבי מירון.
הרב יעקב טננבוים היה לוחם צעיר בחטיבה. הוא נולד בטורנה שבסלובקיה בשנת תרפ"ד (1923), נצר למשפחת רבנים מיוחסת. בבחרותו נשלח לישיבה בפאקש שבהונגריה, וזכה ללמוד בחברותא עם האדמו"ר מערלוי. בשואה איבד את רוב בני משפחתו, והוא עצמו ניצל בניסים גדולים מהמחנות.
לאחר המלחמה עלה על אניית המעפילים 'אקסודוס'. הבריטים החזירו אותה לקפריסין ומשם לגרמניה. בתחילת חודש אייר תש"ח הצליח טננבוים להגיע לארץ-ישראל וגוייס. כעת, יחד עם חבריו לחטיבה שבע, נערכו לכיבוש של הכפר הערבי מירון, אשר בקצהו קברו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי.
בליבם פיעם חשש, שמא הערבים פגעו בקבר הרשב"י ועד כמה הוא שרד את התקפותיהם. אך הפתעה רבה ציפתה להם.
מיד כשהתקרבו לכפר מירון, הם גילו להפתעתם כי הערבים ברחו עוד קודם בוא הצבא.
הם מיהרו לכיוון קבר הרשב"י וכשנכנסו לציון רבי שמעון בר-יוחאי שמחו לראות כי הערבים לא פגעו בציון הקדוש, אולם בהמשך גילו כי קצה מצבת התנא האלוקי – שבור ופגום.
בשיחות עם השבויים נודע כי הערבים ניסו להרוס את המצבות של רשב"י ובנו רבי אלעזר.
הערבי שהנחית את המכה הראשונה על הציון החל לזעוק מכאבים, חבריו נבהלו וההרס הופסק.
החיילים היהודים ניסו לחפש אבן שתשלים את המצבה. כשמצאו אבן גילו כי זו החתיכה שנשברה מהמצבה והושלכה החוצה. החתיכה הוחזרה למקום וניתן לזהות אותה עד ימינו בקצה המצבה של הציון הקדוש במירון.